בוריס פסטרנק
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1890 מוסקבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
30 במאי 1960 (בגיל 70) פרדלקינו, ברית המועצות  |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרדלקינו  |
| שם לידה |
Борис Исаакович Постернак |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| זרם ספרותי |
פוטוריזם |
| יצירות בולטות |
דוקטור ז'יוואגו |
| שפות היצירה |
רוסית |
| השכלה |
|
| תקופת פעילות |
1911–1959 (כ־48 שנים) |
| השקפה דתית |
נצרות אורתודוקסית |
| בת זוג |
זינאדיה פסטרנק (1932–1960 (כ־28 שנים))
|
| ילדים |
Yevgeny Pasternak |
| מספר ילדים |
2 |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
בוריס לאונידוביץ' פסטרנק (ברוסית: Борис Леонидович Пастернак; 10 בפברואר 1890 – 30 במאי 1960) היה סופר ומשורר רוסי-יהודי זוכה פרס נובל לספרות. יצירתו הבולטת היא הרומן "דוקטור ז'יוואגו" העוסק בגורל האינטליגנציה הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובמיוחד בשנות מלחמת האזרחים ברוסיה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד במוסקבה למשפחה של אנשי אומנות, אביו היה הצייר לאוניד פסטרנק ואמו הפסנתרנית רוזה קאופמן. שני הוריו היו בין הבודדים מיהודי רוסיה הצארית שטיפסו בסולם החברתי והתערו מבלי להמיר את דתם. האב, שהיה צייר חשוב, אף היה פטור מגירוש מוסקבה ב-1891 בגלל השכלתו הגבוהה; מסיבות מוסריות, סירב כל חייו להיטבל. בוריס פסטרנק הזדהה רגשית עם הנצרות האורתודוקסית הרוסית, ובשנות ה-40 וה-50 נהג לבקר בכנסיות לעיתים קרובות. הוא אף טען בבגרותו שאומנתו הזקנה אָקוּלִינַה גָבְרִילוֹבְנַה הטבילה אותו בילדותו, אך רוב הביוגרפים שלו מעריכים שמדובר – כמו פרטים רבים אחרים בחייו – בבדותה פרי דמיונו. נישואיו ב-1922, לאחר שמהפכת אוקטובר סילקה כל מכשול חוקי מלא-נוצרים, נערכו על ידי רב, והוא רשם את דתו כ"יהודי" גם במסמכים אחרים.[1] פסטרנק טען בביוגרפיה שלו כי מוצא משפחתו מיצחק אברבנאל, שר האוצר של ספרד במאה ה-15.
בהשפעת אימו נמשך מילדותו למוזיקה ובגיל 13 החל ללמוד אצל המלחין סקריאבין, שהיה ידיד המשפחה. אף שניבאו לו קריירה מזהירה, בגיל 18 נטש את המוזיקה לטובת הפילוסופיה. למד באוניברסיטת מוסקבה, וב-1912 נסע למרבורג שבגרמניה שם למד אצל הפילוסוף הרמן כהן. על אף שכהן הציע לו להישאר בגרמניה ולקבל תואר דוקטור, פסטרנק חזר לרוסיה והתמסר לכתיבת שירה. אך גם כאשר פנה לשירה לא הפנה עורף לאהבותיו הקודמות – שירתו נתנה ביטוי לתהיות פילוסופיות, וליריות מוזיקלית שרתה על השורות. בתקופה זו היה מיודד עם ולדימיר מאיאקובסקי, קשר שהייתה לו השפעה על יצירתו. ספר שיריו הראשון יצא לאור ב-1914, ובשנים שלאחר מכן הוציא לאור ספרי שירה נוספים שהחשוב שבהם הוא "אחותי החיים" (1922). בפרוזה שכתב פסטרנק (ובמיוחד ב"מכתבים מטולה", 1922) שאף לבטא את האידיאלים ששאב ממורהו הרוחני לב טולסטוי, אותו הכיר עוד בילדותו כאשר התארח עם הוריו באחוזתו של טולסטוי יסנאיה פוליאנה שבפאתי העיר טולה.
פסטרנק התקשה להסתגל לממסד הספרותי ששלט בחיי התרבות ברוסיה לאחר התבססות השלטון הסובייטי. שיריו כמעט ולא נדפסו, ועל מנת להתפרנס עסק רבות בתרגום מן הספרות האירופאית הקלאסית כמו גם מן הספרות בת-תקופתו. בשנות השלושים יצא עליו קצפו של המשטר משום שסירב לתמוך ב"טיהורים" של סטלין. שמו של בוריס פסטרנק היה ברשימת המועמדים להישלח לסיביר, אך ברגע האחרון שמו נמחק מהרשימה. מצבו של בן דודו המשורר היהודי-פולני, לאון פסטרנק, היה פחות טוב. כעונש על פעילותו האקטיביסטית בפולין – כתיבת שירה סטירית בגנות השלטון – הוא נאסר בשנת 1934 ונשלח לכלא ברזה קרטוסקה.
כבר בשנות ה-30 עסק פסטרנק, יחד עם כתיבת שירה, גם בכתיבת פרוזה. בשנים 1945–1955 כתב את יצירתו הגדולה – הרומן "דוקטור ז'יוואגו" העוסק בגורל האינטליגנציה הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובמיוחד בשנות מלחמת האזרחים ברוסיה. גיבורו של הרומן הוא רופא שלאחר מותו מותיר ספר שירים. שירים אלו, שהם החלק האחרון ברומן, הם מפסגת יצירתו של פסטרנק. הספר מבוסס על דמותה של אולגה איבינסקיה (רוס'), משוררת שהייתה אהובתו של פסטרנק ב-13 השנים האחרונות של חייו. היא תיעדה את סיפור האהבה הזה בספר שכתבה.[2] רומן זה תועד בספר "לארה" שכתבה אנה פסטרנק.[3]
"דוקטור ז'יוואגו" נאסר להוצאה לאור בברית המועצות ב-1956. באותה שנה התפרסם במערב, ותורגם לכמה שפות. בעולם, הרומן זכה לתגובות נלהבות ומחברו הוכרז כזוכה פרס נובל לספרות לשנת 1958. אולם במולדתו של פסטרנק, התגובה הייתה שונה לחלוטין – הרומן הוכרז "אנטי-סובייטי" ומחברו הוצא מאיגוד הסופרים של ברית המועצות. עקב כל זאת, נאלץ פסטרנק לוותר על הפרס. בשנת 1987 בוטלה החלטה על הוצאתו מאיגוד הסופרים, הרומן פורסם בברית המועצות ב-1988, כמעט 30 שנה לאחר מותו של המחבר. בשנת 1989 בנו קיבל את פרס נובל של אביו.
נפטר ב-1960 מסרטן הריאה. אף על פי שהתפרסמה על מותו רק הודעה קטנה בעיתון ספרותי, נהרו להלווייתו אלפים רבים.
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1922 התחתן פסטרנק עם יבגניה לוריא, ציירת יהודייה. בשנת 1923 נולד בנם יבגני פסטרנק (1923 - 2012). בני הזוג התגרשו בשנת 1931. בשנת 1932 התחתן עם זינאידה ירמייבה, פסנתרנית ממוצא רוסי ואיטלקי. בשנת 1938 נולד בנם לאוניד פסטרנק (1938 - 1976). החל משנת 1948 ועד סוף חייו ניהל פסטרנק רומן עם אולגה איווינסקאיה. היא היוותה את ההשראה לדמותה של לארה ברומן המפורסם שלו "דוקטור ז'יוואגו". בשנת 1949 היא נעצרה על ידי קג"ב ונידונה לחמש שנות מאסר באשמת "פעילות אנטיסובייטית" (אך למעשה על הקשר שלה עם פסטרנק). בשנת 1953, לאחר מותו של סטלין, היא שוחררה ממאסר ושבה אל פסטרנק. לאחר מותו של בוריס פסטרנק היא נעצרה שוב והוחזקה בכלא במשך ארבע שנים. רק בשנת 1989 בוטלו כל האישומים נגדה ושמה טוהר באופן רשמי על ידי השלטונות של ברית המועצות.
ספריו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוקטור ז'יוואגו, מרוסית – פטר קריקסונוב, כתר, ירושלים, 2006
- בוריס פסטרנק – מבחר משירתו, בחרה ותרגמה מרוסית מירי ליטווק, עורך – עמוס לויתן, גוונים, תל אביב, 2006
- דוקטור ז'יוואגו, רומן, תרגום קודם, תרגם מכתב-היד הרוסי צבי ארד, עם עובד, תל אביב, 1969
- מבחר שירים, עברית – עזרא זוסמן, בן-ציון תומר, שמואל שתל, עקד, תל אביב, 1961
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישעיה ברלין, פגישות עם משוררים רוסים, בתוך: רשמים אישיים, עם עובד, תשמ"ג
- ויליאם בטקין, טרגדיה של משורר: מבט מירושלים, נדפס במהות, כ'ו, תשס"ג 2003
- רויאל נץ, על הקריאה באלתרמן, כלומר על פסטרנק, נדפס בהו!, 1, 2005
- יוסף חיים ירושלמי, בוריס פסטרנק בעברית: ביבליוגרפיה, נדפס בדפים למחקר בספרות, אוניברסיטת חיפה, 3, 1986, עמ' 271–296. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוריס פסטרנק, ברשת החברתית Goodreads- בוריס פסטרנק, באתר פרס נובל (באנגלית)
- בוריס פסטרנק - מבחר משירתו, באתר טקסט
- הספרים של בוריס פסטרנק, באתר "סימניה"
- משה דור, מכתבים לידידים בגרוּזיה, מעריב, 25 באוגוסט 1967
- בוריס פסטרנק, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות
- גיטה אבינור, ד"ר ז'יבגו ובוריס פסטרנק, בצל הזכרונות: מאמרים בביקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975
- אלגיס וליונס, האיש שלא ויתר על האמת: הניצחון המוסרי של בוריס פסטרנק ו’ד"ר ז’יוואגו’, באתר מידה
- בוריס פסטרנק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- בוריס פסטרנק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-131 של בוריס פסטרנק, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
בוריס פסטרנק (1890-1960), דף שער בספרייה הלאומית
בוריס פסטרנק, לָאו אָדָם — מַעֲשֶׂה גָּדוֹל, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2026
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Efraim Sicher, Jews in Russian Literature After the October Revolution, Cambridge University Press, 1995. עמ' 151–152
- ↑ בשבי העתים : חיי עם פסטרנק / זכרונות אולגה איווינסקאיה ; מרוסית - צבי נוסבאום | איווינסקאיה, אולגה, 1912-1995 (נוסבאום, צבי (מתרגם) ) | נוסבאום, צבי (מתרגם) | The National Library of Israel, באתר www.nli.org.il (באנגלית)
- ↑ Pasternak, Anna., Lara The Untold Love Story and the Inspiration for Doctor Zhivago., Ecco Pr, 2018, ISBN 978-0-06-243936-9
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) |  |
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001–2025 | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) • קרסנהורקאי (2025) | |
| 2026–ואילך | קרסון (2026) | |
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |
|