מרים עציוני
 | |
| לידה |
31 באוקטובר 1938 הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביולי 2026 (בגיל 87) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום מגורים |
תל אביב-יפו |
| מספר ילדים |
2 |
| פרסים והוקרה |
פרס אקו"ם (2018) |
|
www | |
  | |
מרים עציוני (31 באוקטובר 1938 – 11 ביולי 2026) הייתה מפיקת תיאטרון ישראלית. הייתה האישה הראשונה בישראל בתחום זה.
נחשבה לאחת המפיקות המשפיעות בישראל בתחום הבידור והפקות הבמה. זכתה בפרס אקו"ם בקטגוריה מפעל חיים ובפרס מפעל חיים מטעם אמ"י.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בפולין. בהיותה בת פחות משנה, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוגלתה עם אמה, יחד עם עוד עשרות אלפי יהודים לסיביר, שם שהו כשנתיים וחצי. כאשר שוחררו היהודים מסיביר על ידי צבא אנדרס בשנת 1942, הועברה עם אמה ועם עוד מאות ילדים יהודים, לטהרן שבאיראן, ומשם, בפברואר 1943 לארץ ישראל.
בצה"ל ריכזה את לשכת האמנים בענף הווי ובידור במפקדת קצין חינוך ראשי. עם שחרורה, החלה לעבוד עם מפיקים שונים: חנוך גורי, משה ולין[1][2] וגיורא גודיק.
עודדה אמנים לעסוק בתחום, למשל: בשנת 1966 סייעה לירון גרשובסקי שהיה בן 16 להיבחר לנגן הבית של מלון הילטון, והציעה לענת צחור לעסוק במשחק.[3]
בשנת 1967 הקימה, יחד עם תיאודור תומא, מועדון קפה תיאטרון במלון הילטון תל אביב.[4] לאחר כמה שנים, כאשר חשה שהיא מנוסה מספיק, פתחה משרד הפקות עצמאי, וכך הייתה לאישה הראשונה בתחום בו עסקו עד אז רק גברים. מאז הפיקה עשרות הצגות, מחזות מקוריים ומתורגמים, מחזות זמר, ערבי זמר, ערבי בידור והצגות לילדים.
תיאטרון יובל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1970 הקימה עציוני את "תיאטרון יובל", שהיה מהתיאטראות הפרטיים הראשונים בישראל. התיאטרון העלה עשרות הצגות בכל רחבי ישראל.
עציוני שימשה גם כמנהלת אישית של אמנים ישראלים רבים. ביניהם חוה אלברשטיין, חנה לסלאו, דודו פישר, ישראל פוליאקוב, גברי בנאי, יזהר כהן, אורי בנאי, גילת אנקורי, נתן דטנר, אודיה קורן, ארנון צדוק[5] ואחרים.
במהלך השנים כיהנה עציוני בוועדות שיפוט שונות של פרסי התיאטרון.
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2018[6] קיבלה פרס הוקרה על מפעל חיים מטעם אקו"ם ואיגוד המפיקים והאמרגנים בישראל.[7] בנימוקי השופטים נכתב: "מרים עציוני, האישה שפרצה את 'מועדון המפיקים הגברים' ובחמישים השנים האחרונות, הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו".[8]
בשנת 2026 נבחרה ליקירת העיר תל אביב-יפו.
עציוני הייתה נשואה לאורי עד למותו ב-2022.
נפטרה ביולי 2026. הותירה אחריה שני בנים. התגוררה בתל אביב.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ליאורה שוסטר, עד 150, באתר nrg, 5 בינואר 2000
- משה בן שאול, מרים עציוני: פתאום יש לה זמן, מעריב, 6 בפברואר 1991
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ זאב רב-נוף, רוצים לארגן את ה"חאלטורה", דבר, 30 בדצמבר 1963
- ↑ שק"ל, 1500 ניצבים ב-5 תיקים, חרות, 23 בפברואר 1964
- ↑ שרית ישי לוי, מה שבראש - ענת צחור (25) חיה כיום בשלום עם התקשורת, אולי בשל הצלחת הסרט בהשתתפותה, "ילדה גדולה", חדשות, 11 בינואר 1988
- ↑ משה בן שאול, Untitled, מעריב, 8 בדצמבר 1967
- ↑ נעמה נחושתאי, ארנון צדוק, באתר ynet, 11 במאי 2009
- ↑ לינוי משעלי, הערב שלהם: אהוד בנאי וחנן בן ארי זכו בפרסי אקו"ם, באתר "סרוגים", 31 במאי 2018
- ↑ אהוד בנאי וחנן יובל יקבלו פרסי מפעל חיים, באתר מעריב אונליין, 25 באפריל 2018
- ↑ [acum.org.il/הזוכים-בפרס-אקום/ הזוכים בפרס אקו"ם], באתר אקו"ם
- ↑ אורלי פלג מזרחי, משרד כרטיסים מחיפה תובע 1.6 מיליון שקל מהמפיקה מרים עציוני, באתר גלובס, 14 במאי 2000